המשחק בגילאי בית ספר יסודי ותיכון

הפעם אנחנו שמחים לארח את דסי שטיינר, משנה אקדמי וראשת מסלול יסודי במכללת אפרתה. דסי מכשירה את הסטודנטיות שלנו ללמידה משמעותית תוך גיוון דרכי ההוראה.

דסי, מה הוא בעינייך משחק? משחק הוא בראש ובראשונה פעילות תרבותית מהנה ודרך למידה טבעית. אנו המורים יכולים להשתמש במשחק ככלי להנעה וללמידה. הילד המשחק עושה זאת מתוך רצון וללא כפייה. בנוסף, מטרות לימודיות יכולות להיות מושגות דרך המשחק בצורה עקיפה.

האם המשחק יכול להיות כלי התפתחותי גם בגילאי בית ספר ותיכון? אם כן, כיצד? אינני רואה סיבה מדוע כלי זה אינו יכול לשמש בכל שכבות הגיל, כולל בית הספר היסודי והתיכון. למשחק בהוראה שתי מטרות חשובות. האחת חברתית והשנייה, לימודית. משחק מתאים מפתח כישורי שפה, קישורים קוגניטיביים וכישורים חברתיים. מורה נבון ימצא במשחק דרך מעניינת ומאתגרת להקניית חומר או לחזרה עליו. המשחק הוא כר נרחב להתנסויות, הוא יכול להתבצע בכל שלב של הלמידה, כפתיחה לנושא חדש, תרגול חומר, או כיישום הנלמד. המשחק יכול להיות משחק חברתי בעל- פה, משחק קופסא, ובימינו גם המשחקים הדיגיטליים, כאשר הסמארטפונים מצויים בידי התלמידים.

בגיל הרך המשחקים תופסים נתח חשוב במסגרת הגן, לעומת זאת בגילאי בית הספר היסודי והתיכון כמות המשחקים יורדת בצורה משמעותית והם נשארים להפסקה. מה דעתך על העניין? חבל מאוד שזה המצב. המשחק הוא כלי טוב שדרכו מורה יכול לאתגר את תלמידיו והם ייהנו מהלמידה בזכותו. משחקי התאמה, רביעיות, סולמות וחבלים וכן משחקי מסלול הם דרך קלה לעניין את התלמידים בחומר הנלמד. מורה המפתח שאלות משחק הקשורות לנושא הנלמד, ומשימות משחק הדורשות חשיבה או חיפוש אינפורמציה, יהנה משיעור פעיל ומהנה. גם ילד שמתקשה לשבת בשיעור פרונטלי ישמח להשתתף במשחק, שיהווה עבורו דרך מהנה ללמידה.

כיום ילדים משחקים במחשב. האם משחק זה מחליף את המשחק המסורתי (לדוגמה, משחקי הרחוב או משחקי הקופסה)? המשחקים המסורתיים הם בדרך כלל משחקים שמקנים לילד כישורים חברתיים, בנוסף להנאה וללמידה. בעבר הילדים היו יוצאים לחצר, לשחק עם חבריהם, הולכים זה לביתו של זה ומשחקים.  היום המשחק מול המחשב משאיר את התלמיד, לא אחת, בודד.

מה תורם המשחק מבחינה חברתית? אם יש בכיתה בעיה חברתית, למשל, קבוצה של ילדים שלא מדברת עם הקבוצה השנייה, או ילד מוחרם ע"י שאר הכיתה, כיצד ניתן לתרום את המשחק לפתרון הבעיה? ראשית, למשחק יש כללים ברורים עליהם יש לשמור, הדבר יכול לתרום להפנמת החשיבות של שמירה על כללים, בהתאמה לכללים הקיימים בכיתה. בנוסף, משחק בו נדרש שיתוף פעולה (כאשר המורה מצוותת ילדים לזוגות או קבוצות), הפעילות המשותפת יכולה לפוגג מריבות.

דרך נוספת היא שימוש במשחק סוציו - דרמטי, המאפשר לילד להתנסות ביחסי אנוש, כאשר הוא פעם משמש כשחקן ופעם כצופה, באופן דומה למטרתו של נתן הנביא בהצגת  "משל כבשת הרש".

פרופ' יורם הרפז מקביל את תהליך הלמידה כיום לתהליך של מזיגת מידע אל תוך מוחו של התלמיד. לטענתו סוג למידה זה, אותו הוא רוצה לשנות, הופכת את הלומד לפסיבי ומגדירה את הלמידה כהקשבה בלבד. לעומת זאת משחק הופך את הלמידה לאקטיבית, התלמיד לוקח חלק מהמשחק ומביא את עצמו למשחק. כיצד נוכל לגייס את המשחק לכיתה? ככל שהילד שותף פעיל  בתהליך הלמידה, כך  החומר מוטמע טוב יותר. המורה במאה ה21- משנה את תפקידו. במקום להיות מקור הידע הוא הופך להיות מכוון למידה, המתווך בין החומר לבין הלומד. היום כאשר האינפורמציה זמינה בקלות לילד, הלמידה חייבת להיות מאוד מעניינת, פעילה ומהווה אתגר עבור  הלומד. תלמיד הנדרש בסוף נושא ליצור סרטון, להמציא משחק, לכתוב כתבה, להמחיז, להציג מצגת בפני הכיתה, הוא לומד פעיל, החייב לדעת  את החומר. בכך השגנו שני דברים, הנאה של הילד מהלמידה והפנמה של החומר.

מורה כשרוני יכול לרתום את המשחק ואת הטכנולוגיה לעזרתו, ולהשתמש במשחקים מסורתיים או משחקים ממוחשבים בסגנון, kahoot או Treasure HIT (חפש את המטמון). המורה יכול לבחור את האינפורמציה אותה ברצונו לחשוף בפני הלומד, וללמד את הילדים לשתף פעולה ולחתור למטרה משותפת.  

מה תרצי לאחל לסטודנטיות ולבוגרות שלנו לכבוד חג הפסח המתקרב?

מאחלת לך סטודנטית/ מורה יקרה, שכל שיעור אותו תלמדי, יהיה שיעור בו גם את כתלמידה, היית שמחה ונהנית. לדעתי, זהו מדד שהמורה צריכה לחתור אליו כאשר היא מכינה את השיעור. אני דוגלת ב"שגרה חגיגית". אין צורך בהרבה מאוד ימי שיא, יש צורך בשיעורים אקטיביים, מפעילי חשיבה, מאתגרים ומהנים!

חג שמח (אחרי כל הניקיונות, כשר, הוא בוודאי יהיה).